רבינא נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של כב' הרשם יגאל נמרודי מיום 26.6.11 בתיק תא"ק 14219-08-10 .במסגרת ההחלטה נדחתה בקשתה של המערערת לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד .

בהתאם להחלטתי מיום 24.7.11 הגישו הצדדים עיקרי טיעון, משיב 1 הגיש תגובה מפורטת לערעור בה פירט טענותיו והשתלשלות העניינים . המשיב הנ"ל טוען כי דינו של הערעור להידחות ואף עותר לחיוב בהוצאות ולחלופין להורות על הפקדת עירבון מתאים להבטחת מלוא חוב נשוא התביעה.

במסגרת טענותיה טענה המערערת, כי משיב 1 וחתנה הוליכו אותה שולל כאשר החתימו אותה על כתב ערבות בלתי מוגבל בסכום לטובת הבנק. לטענתה, המטרה לשמה הוחתמה על כתב הערבות הבלתי חוזר הייתה למיסוד החוב וכי נציגי הבנק "עשו יד אחת" עם החתן שכן ידעו כי בידי המערערת יכולת כלכלית לפרוע החוב.

כפי טענת המערערת, יש בידה עילות הגנה טובות שכן במעמד החתימה על כתב הערבות, לא הובהר לה כי החשבון נועד למיסוד חוב של חברה קשורה . כן טענה כי נציגי הבנק הוסיפו בתאריך מאוחר לחתימתה, כיתוב נוסף בכתב הערבות הסטנדרטי .

בנוסף טענה המערערת, כי הבקשה למתן רשות להגן הוגשה על ידה באיחור מכיוון וסמכה על חתנה כי יסדיר את החוב הנטען של המשיבה לבנק.

לאחר ששקלתי הטיעונים הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבים באופן שיש לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת הרשם בעינה.

בהתאם לתקנות וסדרי הדין האזרחי התשמ"ד ומעיון בחומר בתיק זה אשר הובא בפניי ניתן ללמוד כי אין חולק בין הצדדים כי כתב התביעה נמסר כדין למערערת וזאת בהתבסס בין היתר על עיקרי טענות הצדדים. על כן הבקשה לביטול פס"ד מתבססת על שיקול הדעת של ביהמ"ש.

העיקרון המשפטי שביסוד הדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד,הוא

אחיד וברור והוסבר בפסיקהבאופן הבא: "שתיים הן, כידוע ,העילות האפשריות לביטול

החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעתו של

בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי

להחליט בהיעדרו ,כגון שהמבקש לא הוזמן ,קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק .

הפגם שנפל בהליך ,בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד ,מהווה עילה מספקת לביטול

ההחלטה: ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה ,לגופו

של עניין , אם לאו.

שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם,כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן.במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט ובבואו להפעיל את שיקול דעתו ,אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם ובעיקר אם, לגופו של עניין,עשוי הביטול להצמיח לו תועלת ; לאמור ,אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ראה: י ' זוסמן ,"סדרי הדין האזרחי ",מהדורה ששית, 1991 בעריכת ש' לוין , עמ '696, 698 ).

באשר למחדלה של המערערת אשר לא התגוננה כנגד התביעה לא ניתן לקבל את הסברה כי מסרה את הטיפול בתביעה למר אורדן, כהסבר מניח את הדעת.

בעניין זה אני מאמץ את עמדתו של הרשם הנכבד, כפי העולה מהחלטתו.